Troumot
Daf 20b
משנה: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וּתְרוֹם תּוֹרֵם כְדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת תּוֹרֵם כְּבֵינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. פָּחַת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה אִם נִתְכַּוֵון לְהוֹסִיף אֲפִילוּ אֶחָד אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. הַמַּרְבֶּה בִּתְרוּמָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶחָד מֵעֲשָׂרָה כִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר יוֹתֵר מִכֵּן יַעֲשֶׂנָּהּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה. רִבִּי טַרְפוֹן וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמְרִים עַד שֶׁיְּשַׁייֵר שָׁם חוּלִין.
Traduction
Si quelqu’un donne l’ordre à un envoyé de prélever l’oblation (132)Babli, Qidushin 41aÊ; Ketubot 99bÊ; Behhorot 61a., celui-ci devra agir selon les intentions du propriétaire. S’il ne les connaît pas, il adoptera la mesure moyenne, soit 1/50. S’il a réduit de 10 ou augmenté de 10 (soit 1/40 ou 1/60), son opération est aussi valable. Mais si (connaissant l’habitude du propriétaire), il en a ajouté intentionnellement, son opération est nulle. Celui qui veut donner une plus grande quantité d’oblation que d’ordinaire peut aller, selon R. Eliézer, jusqu’à 1/10, à l’instar de l’oblation de la dîme. Lorsqu’il dépasse cette limite, il doit employer l’excédant à titre d’oblation de la dîme pour d’autres fruits (134)C'est de la d”me due au lŽvite, que celui-ci remettra comme oblation au cohen, en rendant l'Žquivalent en profane.. R. Ismaël dit: On peut laisser la moitié comme profane, et remettre l’autre moitié comme oblation sacerdotale. R. Tarfon et R. aqiba (allant encore plus loin) permettent de laisser pour le cohen la majeure partie, pourvu qu’il reste un peu de profane) (135)Comp. Sifri, Midrash sur les Nb section Nass™, 5.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו של בעה''ב. לפי מה שהוא יודע שהבעה''ב הוא בעל עין יפה או בעל עין רעה:
תורם כבינונית אחד מחמשים. דמסתמא דעתו בבינונית:
פיחת עשרה. על הבינונית ותרם אחד מארבעים או הוסיף עשרה ותרם א' מששים תרומתו תרומה דזה נתכוין לבינונית אלא שעלתה בידו כך או כך:
ואם נתכוין להוסיף. על הבינונית ואפי' אחת כגון שתרם אחד מארבעים ותשעה אין תרומתו תרומה:
מתני' המרבה בתרומה. יותר מכשיעור שאמרו חכמים:
רא''א. עד א' מעשרה וכול הוא להרבות הואיל ואשכחן שם תרומה בא' מעשרה שהיא תרומת ממעשר:
יותר מכאן. אין שם תרומה תלה על אותו היותר והוי כטבל הטבול למעשר ומדומע בתרומה ומה תקנתו יעשנה תרומת מעשר על שאר הטבל שלו הטבול למעשר:
אבל לא למקום אחר. וכן הנוסחא במשנה הדפוס אצל הגמרא ובנוסחת המשניות יעשנה תרומת מעשר למקום אחר וזהו כדתני ר' חייא כדמפרשינן בגמרא:
ר' ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה. מפרש טעמיה בגמ' דדריש ראשית דגנך דיו לראשית שהיא תרומה שיהא כדגן והוא השיריים כלומר דיו בכך שנקרא ראשית ואף שהוא מחצה כמו הדגן:
עד שישייר שם חולין. יכול הוא לעשות הכל תרומה ובלבד שישייר מקצת שישאר חולין ויהיו שיריה ניכרין והלכה כר''ט ור''ע:
הלכה: עַד כְּדוֹן כְּשֶׁאָמַר לוֹ צֵא וּתְרוֹם לְדַעְתִּי. הָיָה יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא אָמַר לוֹ צֵא וּתְרוֹם לְדַעְתִּי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָא יוֹדֵעַ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ.
Traduction
On comprend jusqu’à présent, par la Mishna, comment il faut exécuter l’ordre donné par le propriétaire, lorsque celui-ci, en donnant l’ordre, précise son intention. Mais quelle sera la règle lorsque l’envoyé, connaissant les intentions de son maître, n’a pas reçu d’instruction formelle sur ses intentions? On peut la déduire de ce qu’il est dit: ''s’il ne les connaît pas, il adoptera la mesure moyenne''; c’est parce qu’il ne les connaît pas. Si donc l’envoyé les connaît, n’eut-il pas reçu d’instructions à cet égard, il faut les suivre comme si elles avaient été énoncées (et ne pas donner une moyenne).
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד כדון וכו'. בעיא היא אם עד כאן לא תנינן במתני' דתורם כדעתו של בעה''ב כשאמר לו בפירוש צא ותרום לדעתי:
אלא כשהיה יודע וכו'. כלומר זה היה ידוע לו אבל לא א''ל הבעה''ב בפירוש צא ותרום לדעתי מי נימא דבכה''ג נמי תורם כדעתו שהרי ידוע לו דעתו או דילמא מכיון שלא אמר לו לדעתי תורם הוא כבינונית דמסתמא יסכים הבעה''ב לזה וקאמר נשמעינה מן הדא דקתני בסיפא אם אינו יודע דעתו של בעה''ב תורם כבינונית הרי דלא אמרו אלא מפני שאינו יודע דעתו הא יודע אע''פ שלא אמר לו צא ותרום לדעתי כמי שא''ל דאי לאו הכי לישמעינן רבותא טפי דאפי' יודע הוא דעתו כל זמן שלא אמר לו תרום לדעתי תורם כבינונית:
רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן תּוֹסֶפֶת תְּרוּמָה מַה הִיא. אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם 20b יָחִיד אֲנִי שׁוֹנֶה אוֹתָהּ. מַה לְחִיּוּב. מִזֶּה לִפְטוֹר. אִין תֵּימַר לְחִיּוּב נִיחָא. אִין תֵּימַר לִפְטוֹר וּמַה אִין רִבִּי יוּדָה דְּאִית לֵיהּ שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף פָּטוּר. רַבָּנִין דְּלֵית לְהוֹן שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף לא כָּל שֶּׁכֵּן. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אִיסִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תּוֹסֶפֶת תְּרוּמָה חַייֶבֶת בְּמַעְשְׂרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַמִּשְׁנָה אָֽמְרָה כֵן. אָמַר רִבִּי זְעִירָה לְרִבִּי אִיסִּי הַיידָא מַתְנִיתָא וְלָא אֲגִיבֵיהּ. אָמַר לֵיהּ דְּדִילְמָא הָדָא דְתַנִּינָן תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד תְּרוּמָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם. וְלֹא תַנֵּי עֲלֵיהּ חָזַר וְהוֹסִיף חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
R. Yona dit que R. Simon b. Lakish demanda en présence de R. Yohanan: quell est la règle à l’égard de ce supplément d’oblation (est-elle soumise à la dîme, parce qu’elle n’est qu’un supplément volontaire, ou non)? Mon avis, répondit-il, ne s’applique qu’à un particulier (dont l’opinion est contestée par les autres rabbins). Cette réponse signifie-t-elle qu’il impose l’oblation de la dîme (contrairement aux autres rabbins, qui l’en dispensent au commencement)? Ou bien veut-il dire qu’elle n’est pas due pour l’oblation additionnelle (contrairement aux rabbins qui, en ce cas, la prescrivent)? S’il a voulu dire qu’il prescrit l’oblation, cela se comprend; mais s’il a voulu, au contraire, indiquer la dispense, comment l’expliquer? Car si R. Juda, qui est d’un avis moins sévère pour la question du rapprochement des fruits à libérer et permet de prendre l’oblation pour les fruits éloignés, dispense pourtant de la dîme l’oblation additionnelle; il doit en être à plus forte raison de même pour les autres rabbins qui exigent la proximité des produits pour leur libération (il a donc voulu prescrire l’oblation et faire sous-entendre qu’au commencement les rabbins le contredisent et dispensent de la dîme). Au contraire, R. Yossé ou R. Imi vint dire au nom de R. Simon b. Lakish que l’addition de l’oblation est soumise à la dîme (même selon les autres rabbins). En effet, remarqua R. Yossé, la Mishna prescrit expressément cette obligation. Quelle Mishna est-ce, demanda R. Zeira à R. Issi? On ne lui répondit rien. Peut-être, observa-t-on, indique-t-on par là notre Mishna, où il est dit: ''si le prélèvement approximatif est seulement 1/61, il est valable; et il ne faut pas y ajouter de quoi compléter la quantité donnée d’habitude'' (quoique l’addition ne soit pas obligatoire, on pouvait croire qu’elle n’est pas soumise à la dîme, modification admissible seulement selon R. Juda). Or, n’a-t-on pas enseigné dans notre Mishna que si l’on ajoute à l’oblation, cette addition est soumise avant tout à la dîme (on en conclut donc, au contraire, à l’obligation).
Pnei Moshe non traduit
תוספת תרומה מה היא. אותה תוספת שהוא מוסיף בעלה בידו מששים ואחד דקתני יחזור ויתרום מה היא אם חייבת במעשרות או לא:
א''ל משום יחיד אני שונה אותה. אליבא דיחידאה אני שונה בדינה ומפרש ואזיל לענין מאי:
מה. לאיזה צד הוא דקאמר דכיחידאה הוא שונה אותה אם לחיוב מזה או לפטור:
אין. תימר לחיוב ניחא. וקאמר הש''ס דפשיטא דלחיוב קאמר דבשלמא אם לחיוב הוא ניחא הא דקאמר משום יחיד אני שונה אותה וזהו אליבא דר' יהודה דס''ל דאותה תוספת נתרמת אף שלא מן המוקף ואין לה דין תרומה ממש והלכך חייבת במעשרות אלא אין תימר לפטור קשיא ומה אם ר' יהודה דאית ליה שנתרמת אף שלא מן המוקף ואפ''ה פטור ממעשרות כשאר תרומה רבנן דלית להון דנתרמת שלא מן המוקף דלא התירו אלא במדה ומשקל ומנין לכ''ש דס''ל דפטור ממעשרות כדין שאר תרומה ומאי האי דקאמר משום יחיד אני שונה אותה אלא ודאי לחיוב ואליבא דר' יהודה קאמר:
אתא ר' יוסי. וקאמר דר' איסי בשם ר''ל קאמר דפשוט ליה דאותה תוספת חייבת במעשרות ור' יוסי גופיה הקשה על זה ואמר המשנה אמרה כן בתמיה וכי לא איפכא שמעינן מהמתני':
א''ר זעירא לר' איסי היידא מתני'. איזו מתני' דאיפכא שמעינן מינה:
ולא אגיביה. לא השיב לו כלום דהו''ל למיפשט מנפשיה:
א''ל. הדר קאמר ליה ר''ז דדילמא הדא דתנינן במתני' דידן דמינה גופא שמעינן דפטורה ממעשרות דקתני עלה בידו מששים וא' תרומה ויחזור ויתרום כצ''ל ולא תני עליה חזר והוסיף חייב במעשרות כדקתני בעלה בידו א' מששים ש''מ דהתם דוקא הוא שהתוספת חייבת במעשרות משום שהראשונה כשיעור תרומה מאחת מן השיעורין נתרמה ומה שחזר והוסיף אין לו דין תרומה וחייב במעשרות אבל הכא מכיון שעלה בידו מששים ואחד שהוא לאו כשיעור תרומה כלל מה שחזר ותרם להשלים התרומה הוא ויש לה דין תרומה ופטורה מן המעשרות:
עַד כַּמָּה אָדָם פּוֹטֵר טִיבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. הוֹרָה רִבִּי יוֹנָתָן אֶחָד לְמֵאָה כִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן מִן מָאן שְׁמָעִיתָהּ. אָמַר לֵיהּ מִפִּילְפּוּל חֲבֵרַייָא שְׁמָעִית הָא. דְּרִבִי יַנַּאי אָמַר אֲפִילוּ אֶחָד מֵאֶלֶף. אָמַר רִבִּי מָנָא לֵית כָּאן שִׁעוּרָא דִּכְתִיב רֵאשִׁית דְּגָֽנְךָ תִירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶיךָ וַאֲפִילוּ כָּל שֶּׁהוּא.
Traduction
Quelle est la mesure prescrite légalement (non rabbiniquement) pour l’oblation? Selon R. Yohanan, c’est une part de l’oblation de la dîme (soit une parcelle infime sur l’ensemble). De qui, demanda R. Hanan, le sais-tu? Je l’ai appris à la suite de la discussion des compagnons d’études; car.R. Yanaï dit que 1/000 suffit; selon R. Mena, il n’y a aucune mesure, puisqu’il est écrit (Dt 18, 4): la prémice de ton blé, de ton vin, de ton huile, si peu que ce soit suffit (j’ai donc choisi un terme moyen en indiquant une part de 1/100).
Pnei Moshe non traduit
עד כמה אדם פוטר טבלו דבר תורה. לפי שכל השיעורין הללו שנשנו במתני' מדבריהם הוא ואסמכינהו אקרא דיחזקאל:
אחד למאה. כדאשכחן בתרומת מעשר דמפורש בתורה מעשר מן המעשר:
א''ל ר' יוחנן. לחד מרבנן דא''ל הא דלקמן ושאל לו ממאן שמעיתא להא והשיב לו מן פלפול חברייא שמעית הא דא''ר ינאי דאפי' א' מאלף פוטר מן התורה:
א''ר מנא. דלית הלכתא ככל הני אלא דלית כאן שיעורא כלל לתרומה מן התורה דכתיב ראשית דגנך וגו' ואפי' כל שהוא נקרא ראשית ואפי' חטה א' פוטרת את הכרי מד''ת:
Troumot
Daf 21a
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא הַפּוֹחֵת אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה 21a וְהַמּוֹסִיף אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה. אֲבָל לֹא לְחוּלִין שֶׁאֵין הַפְּחָת וְהַתּוֹסֶפֶת שָׁוִין. הֵיךְ עֲבִידָא. הֲוָה יְלִיף תְּרִים חַד מִן חַמְשִׁין כַּד הוּא תְּרִים חַד מִן אַרְבָּעִין מַפְסִיד לֵיהּ שִׁיתָא רוֹבְעִין. כַּד הוּא תְּרִים חַד מִן שִׁיתִין מִתְגַּר לֵיהּ אַרְבָּעָה רוֹבְעִין.
Traduction
R. Aboun bar Cahana dit: si on a réduit l’oblation de dix, ou si on l’a augmenté, il faut se préoccuper de l’oblation et non du reste qui est profane, car la diminution et l’augmentation ne sont pas semblables. Comment cela? Le voici: s’il avait l’habitude de prélever 1/50 et qu’il ait cette fois prélevé 1/40, il perd 6/4 (ou 1 et 1/2, formant la différence entre 1/40 et 1/50); mais s’il lui est arrivé de prélever 1/60, il gagne 4/4 (soit un demi en moins pour atteindre 1/50, par rapport à l’oblation).
Pnei Moshe non traduit
הפוחת א' מעשרה. בעה''ב שהיה רגיל לתרום כבינונית ועכשיו השליח הזה הוא פוחת א' מעשרה כלומר פעם א' מן עשרה של טבל לפי מה שהבעה''ב רגיל לתרום מהן פוחת הוא כדקאמר לקמן דהוה יליף תרים חד מן חמשין והוא תרים חד מן ארבעין נמצא פוחת הוא מלתקן פעם א' של עשרה לפי שיעור תרומת בעל הבית ומוסיף בתרומה הוא שהרי מתקן הוא עוד אלו העשרה מלבד שיעור תרומת בעה''ב:
תרומה. תרומה זו של השליח תרומה גמורה היא שמוסיף ומתקן את הטבל להיות חולין מתוקנין:
והמוסיף אחד מעשרה. ואם זה השליח מוסיף פעם א' של עשרה משיעור הבעה''ב שהיה רגיל לתרום א' מחמשים והוא תרם א' מששים נמצא מוסיף הוא בעשרה לתקנם בשיעור שתורם טבל עכשיו ופוחת הוא בתרומה:
תרומה אבל לא לחולין. כלומר מה שתרם הויא תרומה אבל לא לתקן את הטבל לגמרי שיהו חולין לפי שצריך להשלים אותה כפי מה שרגיל הבעה''ב לתרום:
שאין הפחת והתוספת שוין. וזהו כדאמרן דכשהוא פוחת בשיעור הטבל לתרוס מהן מוסיף בתרומה הוא אבל כשמוסיף בשיעור הטבל פוחת הוא משיעור תרומה וצריך להשלימה וכדמפרש ואזיל טפי:
היך עבידא. כגון דהוה יליף תרים הבעה''ב חד מן חמשין ויש כאן חמשים סאין לפניו לתקנם ולפי שיעור תרומת הבעה''ב לא היה צריך לתרום מהן כ''א סאה אחת שהיא ששה קבין וכד הוא תרים השליח חד מן ארבעין מפסיד לו להבעה''ב שיתא רובעין של הקב שהרי כשתורם עכשיו סאה אחת מארבעים סאין ונשארו עוד עשרה סאין מהחמשים לתקנם והוא תורם מהן ג''כ אחד מארבעים שהוא רובע סאה מארבעים רבעי סאה שיש בעשרה ורובע סאה יש בו ששה רובעין של הקב וזה מפסיד הוא לבעה''ב אלא דמיהת מוסיף בתרומה הוא ואין כאן חשש טבל לפיכך תרומה גמורה היא:
וכד הוא תרים חד מן שתין. אבל כשתורם זה בשיעור א' מששים מאלו החמשים סאין נמצא מתגר ליה לבעה''ב ארבעה רובעין של הקב שהוא קב אחד שהרי הבעה''ב היה תורם מהן סאה אחת שהוא ששה קבין והוא אינו תורם עכשיו כ''א חמשה קבין שכך הוא החשבון חמשים סאין הן ג' מאות קבין והן חמשה פעמים ששים הרי הוא מרויח להבעה''ב קב אחד שהוא ד' רובעי הקב ולפיכך תרומה היא אבל לא לעשות הטבל חולין לפי שצריך להשלים עוד ד' רובעי הקב לשיעור תרומת בעל הבית ולפי דנקט ברישא שיתא רובעין ולא בעי למינקט קב ומחצה או רובע סאה שכך הוא לשון חכמים במשנה הכל על רובע הקב כדאשכחן בפ''ב דכלאים ובכמה מקומות נקט נמי בסיפא ארבעה רובעין ולא נקט בלישניה קב:
הָכָא אַתְּ אָמַר תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וָכָא אַתְּ אָמַר אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִי הִלֵּל כָּאן בְּמִתְכַּוֵוין לִפְחוֹת כָּאן בְּמִתְכַּוֵוין לְהוֹסִיף.
Traduction
Comment se fait-il qu’en cas de diminution (même intentionnelle) l’oblation est valable, et qu’en cas d’augmentation intentionnelle elle ne soit pas valable? C’est que, fut-il répondu, la différence est notable: lorsqu’on avait l’intention de donner moins, elle est valable (le propriétaire y gagne); si au contraire on voulait réduire, elle n’est pas valable (il y perd).
רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִּינָן תַּמָּן אָמַר לוֹ תֵּן לָהֶן חֲתִיכָה וְהוּא אָמַר טְלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם. וְהֵם נָֽטְלוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ כּוּלָּן מָעֲלוּ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן מֵחֲתִיכָה רִאשׁוֹנָה נִסְתַּייְמָה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. בְּרַם הָכָא עַל כָּל חַטָּה וְחִטָּה נִסְתַּייְמָה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִּרְייָה אֶחָד נִתְקַן לְדַעְתּוֹ וְאֶחָד נִתְקַן שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ.
Traduction
R. Hagaï objecta devant R. Yossé l’enseignement exprimé ailleurs (133)MŽila, 6, 1: Si le propriétaire dit à son envoyé de remettre une part des saintetés aux étrangers qui y arrivent, que l’envoyé (renchérissant) leur dit de prendre chacun 2 parts et que ceux-ci (augmentant encore) vont jusqu’à prendre 3 parts, tous trois ont prévariqué des saintetés (même le propriétaire, quoique ses ordres n’aient pas été strictement suivis, est aussi coupable); comment donc se fait-il qu’ici l’oblation non prélevée par l’envoyé d’une façon toute conforme aux ordres donnés devienne nulle? C’est que, fut-il répondu, le premier morceau consommé l’a été par ordre du maître (et, dès ce moment, ce dernier est coupable); tandis qu’ici on ne saurait dire que chaque grain de blé a reçu sa destination du maître (aussi, l’oblation est nulle). En quoi peut-on comparer l’exemple précité de notre Mishna Le voici si l'on a devant soi 2 monceaux de blé et que l’envoyé, après avoir libéré le premier par ordre du maître, libère l’autre sans ordre (c'est également une addition faite de son chef, comme dans l’exemple précité).
Pnei Moshe non traduit
הכא את אמר וכו'. על המתני' קאי דקס''ד דהא דקתני או הוסיף עשרה במתכוין הוא ולפיכך פריך הכא את אמר תרומתו תרומה בהוסיף והכא בסיפא את אמר ואם נתכוין להוסיף אפי' א' אין תרומתו תרומה ומשני ר' חנינא לא כדס''ד אלא כאן במתכוין לפחות כלומר שלא היה בדעתו להוסיף במתכוין אלא שהיה רוצה לתרום כבינונית ועלתה בידו כך ולפיכך בין פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה וכאן בסיפא דמיירי במתכוין להוסיף ולפיכך אין תרומתו תרומה. הדין הוא פירושא דהאי מילתא. תנינן תמן. בריש פ''ו דמעילה:
השליח שעשה שליחותו. של בעה''ב להוציא מעות הקדש לחולין בעה''ב [מעל] דקי''ל במעילה יש שליח לדבר עבירה ואם לא עשה שליחותו השליח מעל כיצד אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד כבד ונתן להם בשר השליח מעל אמר לו תן להם חתיכה חתיכה והוא אמר טלו שתים שתים שהוסיף להם מדעתו והם הוסיפו עוד מדעתם ונטלו שלש שלש כולם מעלו שהבעל הבית נעשה שליחותו בהחתיכה שנטלו והשליח בשביל שהוסיף להם מדעתו והם בשביל שנטלו עוד מדעתם קתני מיהת דבחתיכה הראשונה שנטלו נעשה שליחותו של בעל הבית והכא את אמר הכין בתמיה דכשהוסיף אחד מדעתו אין תרומתו תרומה כלל ואמאי לא נימא נמי הכא דמה שתרם קודם שהוסיף כדעתו של הבעה''ב הוא תרם וההיא מיהת ליהוי תרומה:
א''ל. שאני תמן דמחתיכה הראשונה נסתיימה דעתו של הבעה''ב כלומר שניכרת ונסתיימה בפ''ע ובה נעשה דעתו ושליחותו של בעה''ב ולפיכך היא נמי מעל ברם הכא וכי שייך לומר על כל חטה וחטה שתרם בתחילה נסתיימה שליחותו של בעה''ב בתמיה הרי הכל מעורבב הוא מה שהוסיף ומה שתרם בתחילה ולפיכך אין תרומתו תרומה כלל:
מה נפק מביניהון. כלומר ומאי נפקא לן מהחילוק שביניהן ולומר דלפעמים גם בתרומה שייך זה כמו במעילה דהאי ליהוי תרומה והאי לא ליהוי תרומה וקאמר דבכה''ג משכחת לה היו לפניו שני כריין שא''ל הבעה''ב לתורמן ובאחד ניתקן לדעתו של בעה''ב ואחד ניתקן שלא לדעתו של בעה''ב אלא הוסיף עליו דתרומת הראשון תרומה שהוא ניכר בפני עצמו ותרומת השני אינה תרומה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source